מפת ראדון

על מנת לשמור על האנונימיות של המשתתפים בסקר מפת הראדון  אינה מכילה את הנתונים האישיים. מיקום נקודות מדידת ראדון מוצג בכוונה עם אי-ודאות גדולה, בצורת סמנים עגולים בקוטר של כ-120 מ' – לפי הגדלה מרבית של המפה. תוצאה הבדיקה המבוססת על שיטת ספיחת ראדון ע"י פחם פעיל לא תוצג על מפת הראדון כאשר:

  • המשתמש לא הפעיל את הטלפון הנייד כדי להתחיל ו/או לעצור את הבדיקה,
  • משך הבדיקה עלה מעל 7 ימים,
  • הזמן בין סיום הבדיקה לבין מסירת הבקבוקון למעבדה עלה מעל 4 ימים,
  • בקבוקון עם פחם פעיל היה פתוח ונפל במהלך הבדיקה.

תוצאות המדידה מוצגות במפה הראדון כסמנים בעלי צבע תואם את קנה המידה של טווחי הריכוז של הראדון. בנוסף, כל סמן מכיל מידע על ריכוז הראדון (הערך הממוצע הצפוי ביותר ואי-הוודאות) עבור תקופת הבדיקה, וכן משך הזמן ותאריך תחילת הבדיקה. על מנת להשוות את תוצאת המדידה לרמת הייחוס, יש לפעול על פי עקרון הבקרה  תוך שימוש בערך המתאים של מקדם השוני הזמני של הראדון KV(t)  ,אשר תלוי במשך הבדיקה.

על פי עקרון הבקרה, הריכוז השנתי הממוצע של הראדון (AAIR) לא יעלה על רמת הייחוס במבחן לטווח הקצר אם מתקיים התנאי

С . (1+ KV(t)) < CRL ,

כאשר

C – תוצאה של מדידת ריכוז הראדון במהלך הבדיקה, בקרל/מ”ק;

CRL – רמת הייחוס השווה ל-200 (500) בקרל/מ”ק למבני מגורים (תעשייתיים) בישראל;

KV(t) = 1.25, אם משך הבדיקה הוא כ-4 ימים, הערך הזה תואם את משך החשיפה של בקבוקון CF-13 הפחם הפעיל (השיטה של ספיחה פסיבית של ראדון). הערכים של מקדם KV(t) תלויים במשך הבדיקה ובמצב המדידה ניתנים במאמר (Tsapalov & Kovler, 2018) .

אם תנאי זה אינו מתקיים, מומלץ לחזור על הבדיקה עם משך מדידה של 8 חודשים לפחות או לבצע שתי בדיקות בעונות שונות של השנה במשך חודשיים לפחות כל אחת (המרווח בין המדידות צריך להיות 4 – 8 חודשים), תוך שימוש בשיטות מדידה מתאימות.