המכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון מהווה את המסגרת המחקרית של חברי הסגל בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, שעיסוקם הוא מחקר בתחומי הבנייה. כמכון לאומי למחקר ופיתוח בבנייה, המכון הוא הגוף המופקד על בחינה ואישור של שיטות בנייה חדשות מטעם משרד הבינוי והשיכון.

המכון תורם להעשרה ולקידום הידע המקצועי בתחומי הבנייה, לגיבוש מדיניות הבנייה של מדינת ישראל, לקידום ולמימוש חדשנות בבנייה באמצעות טכנולוגיות חדישות, לגיבוש פתרונות לבעיות הנדסיות מורכבות של משק הבנייה, ולהפצת הידע המקצועי המפותח במכון בקרב הציבור המקצועי בישראל ובחו"ל.

הפעילות העיקרית של המכון היא מחקר בתחומי הבנייה, שנועד לקדם ידע וכלים הדרושים לאנשי המקצוע בקשת הרחבה של הנושאים הרלוונטיים למשק בנייה מתקדם. במכון מתבצעים מחקרים חדשניים, עיוניים וניסויים, במכלול התחומים ההנדסיים של חקר הבנייה: הנדסת מבנים, ניהול הבנייה, חומרים תפקוד וטכנולוגיה של הבנייה וגיאוטכניקה.

בשנת 1952 הוקם בפקולטה להנדסה בנאית בטכניון (ובשמה הנוכחי: הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית) מכון מחקר בתחומי הבנייה בראשותה של פרופסור רחל שלון ז"ל. שם המכון היה "התחנה לחקר הבנייה" – כתרגום מילולי לשמו של המכון האנגלי הוותיק Building Research Station שעסק בפעילות דומה. היו אלה השנים הראשונות לעצמאותה של מדינת ישראל, וקצב גידול האוכלוסייה חייב פתרונות דיור והיקפי בנייה חסרי תקדים, שאף מדינה מפותחת לא התמודדה איתם. הציבור המקצועי וחברות הבנייה היו זקוקים לידע טכנולוגי מעולה על מנת לאפשר בנייה מהירה וזולה שמבטיחה גם בטיחות ואיכות ברמה סבירה ולטווח ארוך. התחנה לחקר הבנייה (ובקיצור דאז: התחנה) הפכה לגורם מקצועי מוביל במשק הבנייה, ופעילותה התקיימה בקשר הדוק עם משרד השיכון, עם הגורמים הממלכתיים האחרים בענף הבנייה, ועם חברות הבנייה. חוקרי התחנה עסקו במחקר ופיתוח, בכל הנושאים ההנדסיים שהיו על הפרק ובעיקר בתחומים של חומרי בנייה וטכנולוגיה, הנדסת מבנים, ואיכות הבנייה, ובחנו סוגיות שונות הקשורות להתאמת החומרים, הטכנולוגיות והתכן לתנאי האקלים ולמשק הבנייה המקומיים. המחקרים כללו, בין היתר, היבטים של יציקה וקיים של בטון באקלים חם, קורוזיה של בטון מזוין בתנאי הארץ, בעיות מיוחדות בתכן מבנים מבטון מזוין, תכנון למניעת רטיבות, אוורור טבעי, ציוד בנייה ושיטות ביצוע מתקדמות. הידע שנוצר והצטבר בקרב חוקרי התחנה הופץ לציבור הרחב בדוחות מחקר ובחוברות "בשדה הבנייה", שכללו את תמצית הממצאים של המחקרים והדגישו את ההיבטים היישומיים.

קרא עוד